של המהפכנים שרצו לבנות מדינה חדשה, כפי שהבהיר פידל קסטרו בנאומו ב- 13 במרץ 1963. "החברה שלנו לא יכולה להכיל את ההתנוונות הזו.", אמר בבוטות.
בשלב זה, הסוציאליזם הקובני צינזר את כל סוגי התיירות הזרה, למעט מדינות סוציאליסטיות. בנוסף, הממשלה שלחה כ 25 אלף הומואים, ללא כתב אישום או משפט וללא כל הסבר או הצדקה כלשהם, ליחידות הצבאיות לסיוע בייצור, שם הוטלו עליהם עבודות כפייה.
'יחידות המרה' אלו בהשראתם נוצרו בהשראתם  של מדינות סובייטיות שונות – שם התייחסו אליהם "כמכה חברתית" וכי עליהם להיות פרודוקטיבים לחברה, תוך שהם מקבלים חינוך מחדש מרקסיסטי שאיתו, בין היתר, הם ביקשו לרפא הומוסקסואלים מ"הפתולוגיה והחולשה שלהם". ובשל ה"פתולוגיה "שלהם, יש להפריד בינם לבין ילדים וצעירים, כדי שלא יוכלו להשחית אותם.
בשנת 1971 הכריז הקונגרס הלאומי לתרבות וחינוך על הומוסקסואליות כסטייה שאינה תואמת את המהפכה, ולכן הם לא יכלו לעבוד בתחומי החינוך והתרבות החלטה זו  היוותה מיסוד של הומופוביה ודיכוי  ההומוסקסואליות וסימנה את עתיד האי במשך עשרות שנים.
רק בשנת 1997 שונו חוקי העונשין הקובניים ובוטלו ההתייחסויות המפלות האחרונות להומוסקסואליות.
השינוי בהכרה בקהילה הלהטבי"ת בקובה בנוגע להומוסקסואליות החל בהודאה חסרת תקדים בשנת 2010 של הנשיא לשעבר  פידל קסטרו. בהיותו מודע לכך שעבירות נגד הומוסקסואלים בזמן שהיה בשלטון הינה "עוול גדול".
פידל לקח אחריות על התעללות ארוכה באלפי הומואים במהלך חצי המאה של תקופת שלטונו.
קסטרו הצהיר כי “היו לנו כל כך הרבה בעיות איומות, בעיות חיים או מוות" באותם רגעים לא הצלחתי להתמודד עם העניין הזה של הומוסקסואלים. " ובכך האשים את עמדותיה הקדם-מהפכניות של קובה כלפי הומוסקסואליות כבסיס הטיפול השלילי בקהילה זו. קסטרו הלך צעד קדימה והדהים את העולם כאשר הכריז כי הומוסקסואליות היא "היבט טבעי ונטייה של בני אדם".
אולם אין ספק שהאדם שתרם יותר מכל לרפורמה זו היא ד"ר מאריאלה קסטרו אספין, בתו של נשיא קובה לשעבר ראול קסטרו ואחייניתו של פידל.
מאריאלה, הטרוסקסואלית ואם לשלושה ילדים המנהלת את המרכז הלאומי לחינוך מיני בקובה (CENESEX).
בשנים האחרונות קהילת הלהט"ב של קובה עשתה צעדים אדירים מבחינת נראות, מודעות וקבלה. השינוי לאורך השנים, למרות שהוא איטי ושיטתי, ניכר לעין. למרות שיש הרבה מה לעשות, קובה היא ללא ספק אחת המדינות המתקדמות ביותר באמריקה הלטינית-אמריקאית בכל הנוגע לזכויות הומואים וסובלנות חברתית.
כיום, חתומה על עקרונות יוגיאקרטה המרחיבים במפורש את ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם על הומוסקסואלים, ביסקסואלים, טרנססקסואלים וטרנסג'נדרים, ומתקדמת באטיות עם הישגים קטנים אך מתמשכים.
למרות חילוקי הדעות, לתנועת הלהט"ב בקובה יש הרבה מה לחגוג מבחינת הניצחונות האזרחיים, אך הדרך עוד ארוכה. כיום, ולפי האגודה הבינלאומית לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסקסואלים ואינטרסקסים (ILGA), כמעט שמונים מדינות בעולם עדיין מפלילות וגוזרות על הומוסקסואליות בכלא, ובשלוש עשרה מדינות זה עונש עונש מוות. כיום קובה היא המדינה היחידה בעולם עם ברים הומוסקסואליים ממלכתיים.
החיים הגאים בעיר מרוכזים ברובע אל ודאדו. רחוב 23 הוא מרכז החיים של הקהילה הלהטבי"ת, ליד קולנוע יארה. ברחוב זה פוקדים הומואים ביום ובלילה (אך אל תצפו שזה יהיה הסוהו של לונדון).

צמצם