שכונות האומנות האפרוקובניות

הנוף העירוני של הוואנה, שוקק אמנות גרפיטי אפרוקובנית. לא מדובר על וונדליזם, אלה סוג של שירות ציבורי. אמנות זו הפזורה בכל רחבי הוואנה הפכה מבנים ושכונות ישנות ומוזנחות לגלריות אמנות ענקיות ציבוריות.
בקובה יש הבדל גדול בין גרפיטי אמנותי לגרפיטי פוליטי. האחרון נוטה להיות מיוצר רשמית על ידי מחלקות התעמולה המקומיות, תוך הצגת תמונות של גיבורים וסיסמאות קובניות לאומניות. אומנות הרחוב האמנותית והעצמאית יותר נוטה לתאר מגוון רחב של יצורים, צורות ונושאים כלליים.
בד"כ גרפיטי נחשב לרוב כסוג אמנות בת-חלוף. כך שסביר להניח שאולי לכשתגיעו לשם ייעלמו חלק מציורי הענק. הסיבה לכך הינה מאחר והמשטחים עליהם הם צבועים עשויים לשנות את ייעודם – במיוחד כעת, כאשר מתבצעות עבודות בנייה דינמיות בבירה.
בהוואנה אין גוף האחראי על אומנות ציורי הגרפיטי והפיסול הסביבתי כמו בערים אחרות בעולם והאומנים כטוב בעינם יעשו.
במאמר זה ריכזתי עבורכם ולהנאתכם את מיטב ציורי הקיר, האומניים היחודיים, השכונות ואתרי הגרפיטי בעיר הוואנה.

לחובבי זאנר אומנות הרחוב, בהוואנה תמצאו רחובות, שכונות אזורים המתהדרים בשפע של אמנות רחוב, גרפיטי, ציורי קיר ופיסול בחלוקה לאומנות פוטו-ריאליסטית ועד שבלונות פשוטות. בהם משולבים אלמנטים דתיים ותרבותיים, פסלים צבעוניים שעשויים מחפצים ללא שימוש ועוד.
שכונת סנטרו הוואנה, וודאדו מהווים את המקומות העיקריים. ישנם גם אזורים רחוקים יותר של העיר, כמו Alamar, Reparto Electrico, Marianao ו San Agustin.
לאחר הביקור בשכונות אלו כבר תלמדו לזהות את האמנים, מרביתם אנשי אומנות קובנית מהשורה הראשונה.

בחלק לא מבוטל מאומנות הרחוב בהוואנה תמצאו השפעות אפרו-קובניות בסגנון נאיבי, צורות גיאומטריות, צבעים מבריקים, אייקונים דתיים וביטויים ביורובה. (פולחן דתי אפריקאי) תפקידים אלה ממלאים תפקיד חשוב בשימור וקידום הזהות והתרבות המקומית. הם משמשים גם כאטרקציות לתיירים שהופכים אמנות גרפיטי למקור הכנסה חשוב לשכונות אלו.
מה שתרם להתפתחות אומנות זו היא הביאנלה לאמנות בהוואנה, אחד מאירועי התרבות החשובים בעיר. אירוע זה תרם לקבלת הגרפיטי כסגנון אמנות מוכר ומוערך.

אומנות גרפיטי אקפרסיבית

אחד האומנים המוכרים יותר שאומנותו היא ייחודית וניתן לזהות את יצירותיו למרחוק הוא האמן המקומי מייסל לופז (maisel lopez). מייסל, בשנות ה 30 בוגר בית הספר לאומנות בסן אלחנדרו, צייר כ 30 ציורי קיר בהוואנה עפ פרצופים של ילדים בני שנתיים עד שמונה שנים. עיקר היצירותיו מתבסס על צבעי שחור לבן בסגנון ריאלסטי בפורמט גדול.
ההשראה ליצירותיו, כך הוא מודה, מגיעה מגיבור העצמאות הקובנית חוסה מרטי שבמסות שנמצאו בכתיבתו ציין מרטי שילדים הם התקווה של העולם, הפרצופים הגדולים באים להדגיש את החשיבות שיש לילדים בפיתוח של האומה הקובנית.
הדיוקנאות, מפוכחים ובעלי קווים דקים, מנוגדים למבנים הצבעוניים של ארכיטקטורת הוואנה האקלקטית, וציורי קיר של תכנים פוליטיים המזכירים את ארנסטו 'צ'ה' גווארה או את חמשת המרגלים הקובניים שנכלאו בארצות הברית. היצירות הינן היטרוגניות ואינן תוקפניות במסר. מרבית היצירות מונחות על קירות בתי חולים ומרכזים רפואיים.
מייסל מצלם תחילה את הילדים עם רשות מהוריהם ולאח"מ בוחר את התמונות הטובות ביותר עם הבעה מודגשת.
הוא אוהב את הרחוב מכיוון ש"ציור הקיר נמצא כל הזמן באינטראקציה עם הציבור ". השכנים דואגים לכל אחת מיצירותיהם, שנמשכת בין ארבעה ימים לשבוע ליצור, ולהסביר את מקורם לסקרנים.
ויויאן הררה, 47, עובדת במאפייה ליד ציורי הקיר, "הם (העבודות) ממש מושכי עין ומעניקים חיים לרחוב." "זה כאילו שהילדה באמת הייתה שם, עם העיניים הגדולות פקוחות," היא אומרת.

התסכול מהממסד האומנותי

אחד האומנים המשפיעים בהוואנה הוא צעיר בתחילת שנות ה 30 בשם Yulier Perez Rodriguez.
יליד העיירה פלורידה בפרובינציית קמאגווי.
אמן אורבני עם אמירה המביעה תסכול מהממסד האומנותי בקובה, החל מ 2014 מביע את 'ההודעות החברתיות שלו' על גבי מבנים נטושים והפך לחלוץ של אמנות רחוב עירונית בהוואנה במעין שפה חזותית שדיברה ישירות עם הקובנים והתפשטה ברחבי העיר כמו אש בשדה קוצים. היצורים העמומים שהוא מצייר תופסים מרחב בין פרודיה, לעג, ביקורת חברתית ומנגנוני כוח. הציורים הראשונים של יולייר היו עיבודים מופשטים גדולים של ארנבות, סימן ההכיר הוא שאוזניהם מסומנות בשחור על גבי בטון סדוק. כיום יש כ 200 ציורי קיר בהוואנה בלבד, כל כך הרבה עד שכמעט אין שכונה בבירה הקובנית בה לא ניתן למצא את אחת מיצירותיו. לקובה יש מוסד אמנותי עשיר אך רודריגז אינו חלק ממנה. ובכל זאת, בעוד שעבודתו לא קיבלה את אישור הממשלה, נראה היה כי זה נסבל מבחינתם. רודריגז אמר בעבר כי המשטרה מעולם לא התערבה בעבודתו ושמרה מאחרים להשחית אותה, אם כי הם חקרו אותו מדי פעם על יצירות שנחשבו להן פוליטיות ומהפכניות ואף ביקשו ממנו למחוק אותם.

סמטת האמל
Callejon de Hammel

תשכחו משכונת לה בוקה הממוסחרת בבואנוס איירס: אתם חייבים לבקר בסמטה הצבעונית הזו בקובה! סמטת האמל (CALLEJON DE HAMEL) היא סמטה צרה וצבעונית בקובה שמלאה באמנות רחוב, גרפיטי, ציורי קיר שברובם משולבים אלמנטים דתיים ותרבותיים, פסלים צבעוניים שעשויים מחפצים ועוד. הסמטה, שבשנות ה-40 נולדה בה התנועה הקובנית המוזיקלית הידועה בשם "שירי הרגשה",

קרא עוד…

נקראת על שמו של אזרח אמריקאי לאות הוקרה על כך שרכש קרקעות בשכונת קי ווסט ובנה שם מפעלים בהם סיפק עבודה לאוכלוסייה שחורה וסינית. אך מי שעומד מאחורי הפסלים והציורים בסמטה הצבעונית הוא האמן הקובני סלבדור גונזלס אסקלונה שנולד ב-1948. אין לו השכלה אמנותית רשמית אבל כבר ב-1968 זכה להכרה שתערוכת האמנות הראשונה שלו נכללה במוזיאון לאמנות דקורטיבית בהוואנה. מאז הספיק ליצור ולהכין יצירות אמנות בארה"ב, בנורבגיה, באיטליה ובונצואלה. את סמטת האמל, שהייתה מחוץ לידרתו, החל לקשט ב-1990 כשאחד השכנים ביקש ממנו לצייר על חזית ביתו. מאז הוא לא עצר ועיטר את כל הסמטה הקטנה והמרהיבה הזו כשעבודותיו החלו לזרום לרחוב ולכל הבניינים מסביב. בזכותו, הסמטה והרחובות הסמוכים שהיו בעבר שוממים ונטושים, הפכו לאחד המקומות הצבעוניים ביותר בקובה בפרט ובעולם בכלל ומשמשים לוקיישן נהדר עבור מוזיקאים, רקדני קצב הרומבה שמבדרים את ההמון שמגיע, ואת התיירים שמגיעים כדי להצטלם במקום.

צמצם

שכונת סן איסידרו
Barrio San Iisdro

השכונה ממוקמת בהוואנה העתיקה ומשתרעת דרומית לכיכר העתיקה, ממוסגרת על ידי שדרות הנמל ואגידו. שכונה היסטורית מעניינת בה תוכלו למצוא מספר מבנים המתוארכים למאות ה -17 וה -18, כמו כנסיית רוח הקודש שנוסדה עבור השחורים החופשיים. בנוסף לה כנסיית לה מרסד ומנזר בית לחם. בשכונה גם נמצא ביתו של חוסה מרטי אבי האומה הקובנית. למרות קרבתה של השכונה לאטרקציות התיירותיות של הוואנה העתיקה (רחוב אוביספו, הכיכר העתיקה, כיכר פרנסיסקו דה אסיס, פלאזה דה ארמאס), עדיין יש בשכונת סן איסידרו זהות חזקה שהופכת אותה לשכונת אופי.

קרא עוד…

השכונה שופעת חיי רחוב מלאי חיים, בשעות אחר הצהריים הרחובות מלאים בילדים שנהנים מזמנם הפנוי לאחר שעות הלימודים. השכונה התפרסמה בשנים האחרונות גם בזכות היותה מרכז חשוב לאמנות רחוב, אותו קידמה גלריית טאלר גוריה (GTG). הגלריה הזו, שנמצאת כמה מטרים מהבית, הוקמה על ידי השחקן הקובני המפורסם חורחה פרוגוריה (השחקן הקובני המפורסם ששיחק גם בסרט תותים ושוקולד). בשכונה תמצאו גם את יצירותין של האמן מיגל אנחל בלינצ'ון (בלין) העובד בטכניקת ציור וריסוס עירונית ציורי קיר. אמן בעל קריירה ארוכה שיצירותיו משפיעות על על ידי היפר-ריאליזם. אמן אורבני עם ניסיון של יותר מעשר שנים וסגנון בולט מכיוון שהוא משלב היפר-ריאליזם עם קוביזם. בלין לקח את עבודות האמנות והציור העירוניות שלו לפינות וקירות שונים של אירופה, וגם עבד עבור מותגים ידועים כמו קרהרט, ספורה ונפרסו.

צמצם

התחדשות אומנותית בשכונת רומרייו
Barrio Roerillo la Playa Havana

עד לפני שנים מעטות שכונת רומארייו הנמצאת בתחומי המחוז העירוני לה פליה בהוואנה, הייתה שכונה נטושה, חשוכה ומוזנחת עם מבנים מטים ליפול ותשתית מוניציפלית גרועה. היום, לאחר 'שנכבשה' בהתלהבותו של האמן אלקסיס ליווה מצ'אדו הידוע בכינויו קאצ'ו (Alexis Leyva Machado) היא נראת כמוזיאון פתוח לאומנות עכשווית עם אוירה קסומה וצבעונית ברחובות. השינוי נראה לעין ברחובות, בחלק ממבני הציבור, כמו המרפאה השכונתית ששופצה, שוק לוריינוס שהפך את פניו לחלוטין, הפסלים הסביבתיים, תחנות האוטובוס וציורי הקיר בשכונה שנותנים תחושה תרבותית ובטוחה יותר לתושבים ולילדים. תחילתה של התוכנית הייתה הטרנספורמציה בשכונה.

קרא עוד…

יצירת שינוי ביופיו של המרחב הציבורי. לדוגמא פחי האשפה הענקיים הם כיום תחומים וסגורים, הפארקים שופצו אף הם ונבנו כמודל חינוכי היסטורי באמצעות שילוב שמות מנהיגים ובכך לקרב את הילדים להיסטוריה ומורשת. קאצ'ו, שיפץ חלק ממבנים בכספו האישי, כאשר לכל פרוייקט השתדל לרתום אומנים נוספים מפורסמים לעבודת הקודש שלו. סדנת תיקון ישנה לאוטובוסים של בית הספר, שננטשה במשך זמן מה והפכה למזבלת אשפה, מחליפה עכשיו את פניה ובסופו של דבר הופכת למרכז מחקר של קאצ'ו רומרילו. מעין מעבדה לאומנות. שם, בנוסף למרחב העבודה שלו, הוא בונה חדר אמנות וספרייה ציבורית לשימוש והנאה של הקהילה. זהו למעשה פרוייקט התחדשות שכונות ביוזמה פרטית של אומנים קובנים יחודיים בעלי שם עולמי שלקחו להם להם למטרה לשנות תדמיתית ותרבותית את מראה המקום של המרחב הציבורי בהוואנה. קאצ'ו, יליד שנת 70. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי לאמנות של נואבה גרונה, איסלה דה לה יובנטוד, ב 1986 ואת בית הספר הלאומי לאמנויות בהוואנה ב -1990. השתתף במספר רב של ביאנלות בינלאומיות ידועות בעולם. עבודותיו מוצגים במוזיאונים רבים ברחבי העולם בהם גם מוזיאון ישראל בירושלים – ביתן בילי רוז. קאצ'ו קיבל את פרס אונסק"ו לקידום האמנויות (1995). תפיסת עולמו של קאצ'ו היא 'שהאמנות היא עובדה קולקטיבית, וכי יצירת אמנות אינה קיימת והתהליך היצירתי לא נגמר עד שהעבודה מתעמתת עם עיני הצופה' … בנוסף, בכל פרוייקט תהיה פונקציה ותפיסה חינוכית. מתוך אמונה עמוקה שהאמנות באה לחיי האדם לשנות אותה, אם מה שמגיע לאדם נשאר במרחב המצומצם של חייו של האדם, אין זה הגיוני. ןלכן הוא משוכנע שביכולתו להשפיע במובנים רבים על הקהילה תוך כדי רתימתם לאומנות.

צמצם

Fusterlandia Havana
שכונת פוסטרלנדיה

בהוואנה, ממש כמו בברצלונה, יש שכונה ייחודית ומתחם פתוח של אמנות מופשטת, מדהימה ומיוחדת בשם 'פוסטרלנדיה' ונחשבת לפארק גואל של הוואנה. נוצרה ע"י האמן חוסה רודריגז פוסטר, שנחשב "פיקאסו של הקריביים" בזכות סגנונו האמנותי הייחודי שמזכיר אמנים כמו פיקאסו וגאודי המשולב עם ניחוח קובני וקריבי. פוסטר שאב את יסודות עבודתו האומנותית מגאודי הקטלוני וברנקוסי הרומני והפך את שכונתו הענייה בהוואנה לממלכת אמנות עממית חולמנית שהיא לוקיישן צילום חובה עבור כל תייר ומטייל. בגיל 14 החל לעבוד כמתנדב

קרא עוד…

אוריינות בהרי סיירה מאסטרה, ואחר כך עבר ללמוד אמנות בעיר הבירה של קובה, הוואנה, ולאחר שסיים החל לעבוד כאמן מקצועי. בשנת 1975, לאחר שעבר לבית עץ צנוע בשכונה הקטנה JAIMANITAS החל פוסטר לעטר את הסטודיו שלו בפסיפס צבעוני. כשסיים שם, שאל את שכניו אם יוכל לקשט גם את ביתם ואת עסקיהם. מקצתם קיבלו את הצעתו, ויצירות האריח שלו גדלו במשך עשור בעבודה בלתי פוסקת במהלכה עיטר יותר מ-80 מבנים בשכונה שנבלעו בדמיונו הגחמני. האמנות שלו נשפכת מביתו וכיום מכסה ועוטפת את כל השכונה בקשת של פנטזיה מוזרה וקסומה מלאת צבעוניות; בתים פרטיים, מרכזים רפואיים, מגרשי משחקים, ספסלים, תחנות אוטובוס – כולם נושאים את החתימה האמנותית שלו. מה שפעם התחיל כחזון קטן הוא כיום קומפלקס עצום של מבנים עם דמויות מוזרות ופסלים העשויים משברי זכוכית ופסיפס.

צמצם

היצירה האומנותית (אביב)
Primavera

נחבאת בין הרחובות גליאנו והמלקון באזור של סנטרו הוואנה נחנכה ב 24 במאי 2015. רק מי שילך ברגל לאורך המלקון יוכל להתפעם מקרוב מהיצירה המדהימה של הפסל רפאל מירנדה סן חואן. עבודת הפיסול היחודית המתנשאת לגובה של שבעה מטרים במשקל של שני טונות בוצעה על ידי רפאל וצוותו בזמן שיא של שלושה חודשים מאחר והפסל היה חלק מהתכנית של הביאנלה האומנותית ה XII של הוואנה. 'מאחורי החומות' נחשב לאירוע הגדול ביותר של אמנות חזותית בקובה, שבו יותר מ 300 אמנים ואוצרים מ 45 מדינות השתתפו בבינאלה שמטרתה להביא יחד את כל הביטויים האמנותיים

קרא עוד…

החזותיים, וליצור דיאלוג אמנותי משותף עם הציבור ועם העתיד. הפסל המונומנטלי מתאר פני אישה הצופה אל הים שעוצבו באמצעות רצועות פלדה ממוחזרת מאחר וזה חומר חזק עם אופי משלו אופי ומייצג את דמותה של האישה כביטוי מקסימלי וחזק בחיים וכמחווה לנשים הקובניות. במקום שיער מחלפות האשה הינן פרפרים שזכו להערכה מצד נשות השדה. קוי המתאר המתוחכמים, השפתיים העבות, האף הישר והמצח הרחב, מעניקים לפרימוורה אווירה חושנית וגאה החושפת את הידע העמוק של הפסל לאנטומיה האנושית. במהלך חנוכת האנדרטה, אמר האמן רפאל סן חואן כי המוטיב העיקרי בו נעזר על מנת להביא את הדינמיות לפסל, הינו בהשראת רקדנית הבלט הלאומי הקובני וינגסיי ואלדס. "לימוד התנועה של ואלדס העבירה לי את רוח היצירה וההסבר על הקונספט שלה לאישה הקובנית שבה אותי" כמו כן ציין כי רפאל כי הצבת הפסל בהוואנה היה חלום ארוך שנים שהתגשם ומתנה לעיר שהוא כ"כ אוהב.

צמצם